התערבות טיפולית בגישה אינטגרטיבית אסטרטגית בנפגעת קבוצה סמכותנית ("כת מיסטית")

מאת: ד"ר גבי זהר

תקציר:

ההשפעות הפסיכוסוציאליות בעקבות ההצטרפות לקבוצות סמכותניות (ק"ס) פוגעניות, מלוות במקרים רבים בתסמינים של הפרעות פוסט-טראומטיות, הכוללות פגיעות נפשיות וקשיי הסתגלות חמורים לאחר היציאה מהן. תהליך הטיפול הנפשי בנפגעי ק"ס מתקיים בד"כ תחת עננה אתית מורכבת ועד היום טרם התגבשה מתודה טיפולית אינטגרטיבית לאוכלוסייה זאת.
המאמר מציג התערבות טיפולית (case study) שנעשתה במסגרת מודל ייחודי, המתבסס על שילוב גישת טיפול ממוקדת שינוי ביחד עם גישה נרטיבית-פנומנולוגית. מדובר בתהליך טיפול ייחודי בנפגעת קבוצה סמכותנית, שנמשך כחמש שנים, והצגתו מתבססת על שלושה מקורות: חומר קליני של מהלך השיחות הטיפוליות, יומן אוטוביוגרפי שכתבה המטופלת ורשימות קליניות של המטפל. המטופלת נתנה את הסכמתה המלאה לפרסום מאמר זה. ניתן לראות בטיפול מקרה בוחן מייצג לטיפול בנפגעי קבוצות סמכותניות בכלל, המאפשר ללמוד על מתודת העבודה, על האסטרטגיה הטיפולית, על הגישה התאורטית ועל תהליך ההתקדמות של המטופלת עד לחזרה לחיים נורמטיביים.

רקע

המאמר הנוכחי  עוסק במהותה של קבוצה סמכותנית באמצעות תיאור מהלכו של טיפול נפשי ממושך, בי' נפגעת בהפרעת דחק פוסט-טראומתי וחברה לשעבר של קבוצה סמכותנית ("כת"). מדובר בתהליך ארוך ומורכב במיוחד, המהווה מקרה בוחן מייצג לטיפול בנפגעי קבוצות סמכותניות. תיאור מהלך הטיפול מאפשר התבוננות במתודת העבודה, האסטרטגיה הטיפולית, הגישה התאורטית ותהליך ההתקדמות של המטופלת עד לחזרה לחיים נורמטיביים.

הטיפול שלי בנפגעי קבוצות סמכותניות התגבש במהלך 35 שנותי כמטפל במשפחותיהם של חברי הקבוצות הללו, וטיפולים ישירים של חברי הקבוצות שהחליטו לנסות ולעזוב את המסגרת הכובלת והכופה של הקבוצה, ולחזור לחיים נורמטיבים, עצמאיים וללא תלות במנהיג הקבוצה. במסגרת עבודתי עם נפגעי הקבוצות הללו הגיעה אלי י'. הטיפול בה התקיים במהלך חמש שנים, והצליח להביא אותה ממקום שבו היתה נתונה לשליטה  כפויה ומוחלטת של מנהיגת קבוצה כזו, במשך שנים, לאדם עצמאי, החזרת מערכת יחסים תקינה עם הוריה, חיבור מחודש למערכות חברתיות שקדמו לתקופת הכת, סיום לימודים אקדמיים עד פרק קבלת תואר, זוגיות ואף הריון, וחזרה למעגל חיים נורמטיבי.  

רקע תאורטי

בפרק הסיום של הספר "גאולה מרצון" שחיברה יעל פפר, אחת מנשותיו של גואל רצון,  נאמר כי כִּתות מיסטיות בהקשר העכשווי (משנות השישים) הן מכונות ארגונים/ קבוצות חדשות/ עמותות/ תנועות דתיות חדשות המגייסות חברים בטכניקות של שכנוע ולאחר מכן המרת דעת בשיטות של  שטיפת מוח (Taylor, 2017, פפר,2012). החיפוש העצמי אחר האושר, האמונה והגאולה הוביל אלפי צעירים מישראל למסעות בעולם, שכללו מבחר התנסויות מגוון, שהכִּתות היו רק חלק ממנו. בתהליך זה ירדה חשיבותם של מבנים חברתיים מסורתיים רבי-השפעה אשר סיפקו תחושה של יציבות, ביטחון ושייכות (אמיר, 1992; גרין, 1986; זהר,1992; Whitsett, 1992; Kohut, 1977).

רבות מהכִּתות שצמחו בישראל, כמו במדינות מערביות נוספות, הבטיחו לחבריהן גאולה וטוהר נפש. פעמים רבות הן עשו שימוש בטכניקות תרפויטיות לא קונבנציונליות, בשילוב עם לחץ קבוצתי, ניתוק פיזי, ניתוק תרבותי, חסכים פיזיולוגיים, יצירת בלבול קונספטואלי ועוד (זהר, 1992). הטכניקות שצוינו, יחד עם האישיות הכריזמטית של המנהיג,  עלולות להשפיע על המצב הנפשי של החסיד ועל מבנה האישיות שלו בכללותו (שם). המצטרפים לכִּתות נמצאים פעמים רבות במצבי משבר בחייהם (פופר, 1998) או בצמתים מרכזיים, כמו סיום תיכון, גיוס לצבא, סיום צבא, טרום לימודים, מעבר בין מקומות עבודה וכדומה (גרין, 1986; גרין 2011; זהר, 1992).

כיוון שבהגדרה "כת" טמון מראש מימד שיפוטי שלילי, הטענה של חברי אסכולה אחת היא, כי יש לכנות ואף להתייחס אל קבוצות אלה תנועות כקבוצות דתיות חדשות (NRMsNew Religious Movements).

האסכולה השנייה מתמקדת בנזק שקבוצות סמכותניות("ק"ס") מסוג זה יכולות לגרום לחבריה, כקורבנותיה ולמנוע את אפשרות היווצרותם של קורבנות נוספים (אתר המרכז הישראלי לנפגעי כתות, תאריך גישה אחרון: 14.11.2017).

"שבי מנטלי/מחשבתי"

המונח "שבי מנטלי" הוא מונח שנוי במחלוקת. הוא עלה לשיח במהלך מלחמת ארה"ב בקוריאה (1950-1953), אז החלו דיווחים על שבויים אמריקאים שבתום המלחמה "המירו" את תפיסת עולמם וזהותם והפכו לקומוניסטים מובהקים. המונח התקבע כמעין "אונס מנטלי", כלומר כתהליך שנכפה על הקורבן ומאפשר לבטל את רצונו החופשי. המונח אמנם החל את דרכו כתהליך שנשלט על ידי מדינה טוטאליטרית כנגד מתנגדיה הפוליטיים, אך במהרה החל לגלוש גם לזירות אחרות וביחס לקבוצות קטנות יותר (Taylor 2006, 5-6). ההנחה המשותפת למחקרים הללו היא שכאשר מתרחש אותו המצב שמכונה בתרבות הפופולרית כ"שטיפת מוח" או "שליטה הכרתית", מדובר למעשה בתוצאה של סדרת השפעות פסיכולוגיות-חברתיות שמכוונות לשינוי התנהגות (Lalich, 2004).                     

מתודות טיפול ביוצאי כתות פוגעניות 

מחקרים פסיכולוגים שונים הצביעו על ההשפעות המזיקות שיש ל"כתות פוגעניות" על חבריהן. בהתבסס על שיחות עם יוצאי כתות פוגעניות, זינגר מצביעה על כך כי חברים לשעבר בקבוצות מסוג זה דיווחו על מצבים של דיכאון, בדידות, חוסר יכולת לקבל החלטות, טשטוש נפשי, ליקויים קוגניטיביים, פחדים, תחושת אשמה ועוד (Singer, 1979). ווסט ומרטין טוענים כי במצבים של שבי, ביניהם גם שבי מנטלי/מחשבתי, אשר מתקיימים, בין היתר, במסגרות של כתות פוגעניות יכולים לגרום ל"הפרעת דחק פוסט טראומטית" (PTSD) אשר מאופיינת בתסמינים דיסוציאטיביים ויכולים להוביל, לטענתם, למשבר אישיותי (West & Martin, 1994).

זינגר ואופשה מצאו כי אנשים שחוו סוגים שונים של שבי מחשבתי תיארו רמות שונות של תחושות ניכור ובלבול שנובעים מאובדן או היחלשות של נורמות, אידאלים או מטרות שקדמו לחיים בכת הפוגענית.  (Singer & Ofshe, 1990). יחד עם זאת, חשוב לציין כי לא כל יוצאי הכתות הפוגעניות מדווחים על בעיות פסיכולוגיות, קשיי הסתגלות או על סוגי שונים של פסיכופתולוגיות. בעיות נפשיות שונות, כפי שתוארו כאן, עלולות להתקיים באופן מוסווה ולהתפרץ בתקופה מאוחרת יותר (Aronoff, Linn &  Malinoski, 2000).

חשוב לציין, כי סקירה זו אינה מתיימרת לכלול את כלל שיטות הטיפול, אלא להזכיר בקצרה כמה שיטות מרכזיות ורלוונטיות.

הטיפול בנפגעי כתות לאורך השנים הוא אחד מסוגי הטיפולים המורכבים ביותר שהפסיכותרפיה מנסה להתמודד איתם. המורכבות הרבה של הטיפול בנפגעי כתות נובעת לאור העובדה שמדובר בסימפטומים מונו-אידאיסטים (זהר, 1992), תסמינים פיזיולוגיים מלווים בתופעות של דכאון, ומחשבות אובדניות אצל מספר לא קטן של המטופלים, פגיעה קשה לעיתים בלתי הפיכה במערכת המשפחתית הגרעינית והרחבה, ניתוק מוחלט מהמעגלים החברתיים שקדמו להצטרפות לקבוצה הסמכותנית, ומחברי הקבוצה לאחר היציאה ותחושת בדידות חברתית קיצונית המלווה את המטופלים לאורך שלבי הטיפול השונים, תחושות של אשמה ובושה וביקורת עצמית קיצונית המקשות על חיבור מהיר למציאות שמחוץ לחיי הכת, רצון עז לנקמה, ביטויי כעס קיצוניים כנגד מי ממנהיגי הקבוצה הנתפסים כמי שהרסו את החיים לחבר הקבוצה, חשש כבד מאובדן כושר השיפוט ובוחן מציאות תקין.

הטיפול ביוצאי הכתות מושפע מגישות שונות, כגון פסיכותרפיה דינמית (גולדברג, 2003, Dahlen, 1997, MacHovec, 1991), הגישה הפסיכו-חינוכית (Martin, 1993; Goldberg 2003  ) הקוגניטיבית התנהגותית (CBT) (Feinblatt, 2009) ,  גישת העיבוד הרגשי של הטראומה (Emotional Processing Theory או EPT) 

(Foa and Kozak, 1986).

הצגת המקרה:

: קווים מנחים לאסטרטגיה טיפולית  בנפגעי כתות

האסטרטגיה הטיפולית מתבססת, בין השאר, על גישת הפסיכותרפיה ממוקדת שינוי. התהליך הטיפולי עשוי להמשך בין שנה וחצי לשלוש שנים, לעיתים אף יותר מכך, והוא כולל שורה ארוכה של התערבויות טיפולית ושיקומיות, שאינן קשורות לפסיכותרפיה בקליניקה. סיוע בהתמודדות מול הביטוח הלאומי, לימודים אקדמיים, מקומות עבודה ועוד.

יש חשיבות גדולה מאד בתחילת התהליך הטיפולי להסביר באופן מדוייק, שקוף, כנה וברור במה כרוך התהליך הטיפולי. י', כמו מטופלים אחרים לאורך השנים,  זקוקים בחודשים הראשונים, כפי שמתואר ביומנה של י', להכלה, העדר מוחלט של שיפוטיות, אמפתיה עצומה, ובנייה איטית ומבוקרת של מבנה האישיות ומערכת הערכים שעוותה קשות בתקופת השהות בכת. המטפל מסמל לא רק פסיכותרפיסט במובן המסורתי, אלא דמות אב/אם סימבולית, העוטפת את המטופל באהבה, חמלה (אך לא רחמים), העדר מוחלט של ביקורת ולימוד ערכים מחודש – המנוגד לערכי וחוקי הקבוצה הסמכותנית – איטי ומבוקר. השבועות הראשונים בטיפולים עמוסים בתגובות קשות, לעיתים קיצוניות, של חשדנות כלפי המטפל, הנתפס כדמות סמכותנית בפני עצמה, ומכאן שרואים בו תחליף ל"גורו" שננטש. רגשי האשמה והבושה מציפים את המטופל, ויש לתת להם משקל עצום בחודשי הטיפול הראשונים. כל שלב  בטיפול מחייב הסבר בהיר וברור על התהליך הטיפולי, על ההתקדמות, גם אם היא איטית מאד ואף לא נראית, ותהליכי הבקרה נעשים במשותף עם המטופל. בחודשים הראשונים בטיפול, מתנהל חיפוש מתמיד מצידו של המטופל אחרי סימנים של חוסר אמינות מצד המטפל, נסיונות השתלטות מחודשים על אישיותו, רגשותיו, ומשאביו הכלכליים הדלים. אסור למטפל למצוא עצמו נבוך, נפגע, מבוקר, ועליו להיות ערני מאד לתגובות המטופל, ודבק במתודה הטיפולית.

למרות הנטייה לחדור לטיפול אנליטי עמוק, להתייחס לסוגיות ולבעיות שמעלה המטופל, ולהתחיל לנבור בהן על פי המתודה הטיפולית הרווחת,  הטיפול בנפגעי הקבוצות הסמכותניות מחייב התרחקות מכך, לפחות עד לרגע שבו המטופל יציב מבחינה רגשית, אינו מזהה סימנים של רצון לחזרה לחיק הגורו והכת, והטיפול מתאפיין כטיפול סטורקטורלי, לעיתים אפילו טיפול "שטוח", העוסק רוב הזמן בסימפטומים ולא בבעיות שהיו הזרז להצטרפות לכת. התהליך מלווה בדה-מיסטיפיקציה ודה –לגיטימציה של מנהיג הק"ס, הפרכת הנושאים ו"העובדות" שהושתלו בקרב חברי הכת במשך השנים, או שלמנהיג הקבצה, במקרה זה  לא', "יש כוחות". הבנתי שאני נתתי לה את הכוחות שלה ,בעצם כל אנשי הכת נתנו לה את הכוחות שלה. האדירו ופיארו את שמה ,רצינו להאמין שהיא מכשפה ויש לה כוחות שהיא לא סתם מיוחדת אלא עם כוחות גיבור על…". ואמנם י' מזהה את האסטרטגיה הטיפולית, ומתמסרת לה:

"…אני לא אשכח שגבי אמר לי שיש לי את זכות הבחירה ,לבחור איזה יום ושעה נוח לי כדי        להיפגש. בכיתי רבע שעה על כך שיש לי זכות בחירה!  וכך התחיל הטיפול עם גבי…".

כתיבת יומן במהלך טיפול הוא מהלך המאפשר/מחייב את המטופלים להמשיך בעבודה הטיפולית גם מחוץ לשעות הקליניקה. הקטעים שנבחרו מן היומן מאירים את קשת הרגשות ואופן ההתמודדות של י' במהלך הטיפול, ובוחנים את האסטרטגיה הטיפולית של נפגעת ק"ס. היומנים מאפשרים להדגים את האופן הנרטיבי שבו נפגע הכת תופס את עצמה ואת מצבה, ומאפשר למטפל גישה בלתי אמצעית ודרכים יעילות לטיפול. התמקדות בפרטים שלא עלו בטיפול אלא ביומן, השפעת הטיפול, התקדמות או נסיגה, האופן שבו המטפל נתפס על ידי נפגע הכת (זו נקודה משמעותית ביותר אצל נפגעי ק"ס, המרבים לערוך השוואות בין מנהיג הכת לבין המטפל).

הגישה הטיפולית כפי שתוצג במאמר זה מתבססת על עקרונות הפסיכותרפיה ממוקדת שינוי גישת הפסיכותרפיה ה"ממוקדת שינוי"™(מונח מקורי, © כל הזכויות שמורות לדר' נגה (רובינשטיין) נברו ומכון שינוי – 1990-2014), ושילוב, בהתאם להתפתחות הטיפול, של גישות נוספות. מדובר בטיפול מורכב ביותר, המצריך מעורבות גבוהה מאד של המטפל, בתוך הקליניקה ומחוץ לקליניקה, לאורך שעות היממה כנדרש, זמינות מוחלטת, שילוב עם גורם פסיכאטרי על פי צורך, וגמישות בקבלת החלטות תוך כדי טיפול.

המטפל:

המטפל נדרש למתודה פרטנית, כמו גם מתודה של טיפול משפחתי ויכולת בהתערבות קבוצתית. מדובר בסגנון טיפול ורסטילי, המחייב לעיתים מפגש של המטפל עם מנהיג הקבוצה, במהלך הטיפול או בהתמודדות משפטית בין כתלי בית המשפט.

הטיפול מתקיים בקליניקה פרטית בצפון, לעיתים בקליניקה בביתי, והפנייה לטיפול נעשית על רקע נסיון של כ- 35 שנה בטיפול בנפגעי ק"ס (כיתות מיסטיות). יש חשיבות עצומה לתת-התמחות בטיפול בנפגעי כתות בקרב אנשי טיפול מוסמכים.

הדגשים בטיפול בנפגעי קבוצות סמכותניות:

1.         סילוק מחשבות ורגשות של בושה ואשמה על (תקופת) החברות בכת.

2.         העדר מוחלט של ביקורת ושיפוטיות כלפי הבחירות שהביאו את המטופל להצטרפות לקבוצה.

3.         הסכמה של המטופל להתחיל בתהליך טיפולי ועבודה רציפה על התנגדויות לטיפול – על רקע השוואה בלתי פוסקת של נפגע הכת, כמה שהוגדר כטיפול על ידי מנהיג הקבוצה הסמכותנית.

4.         הדגש מובהק על אמפטיה וקבלה של המטופל, גם לנוכח הזנחה קשה- פיזית ומנטלית של המטופל בשלבים הראשונים של הטיפול.

5.         מעורבות המטפל בכל שעות היממה – על פי נחיצות – בחיי חבר הכת המתמודד מחוץ לקבוצה על חיים נורמטיבים כולל נכונות לשיחות טיפוליות בטלפון, מפגשים טיפוליים בהתאם לצורך, בנוסף לפגישות הטיפוליות הרגילות, ביקורי בית בהתאם לדרישה ולצורך.

6.         מתן מקום מבוקר, מוגבל, לפרשנות רגשית של המטופל במטרה שלא לגלוש ל"התמכרות" לרחמים עצמאיים.

7.         תהליך מתמיד של הבניית דה – מיסטיפיקציה לדמותו של מנהיג הכת.

8.         בניית טרמינולוגיה חדשה של מושגים, מילים והגדרות שהשתרשו בתקופת ההשתיכות לכת.

9.         בניית אמון במטפל – מהלך חיוני ומשמעותי להצלחת הטיפול.

10.       העדר מוחלט של דיון בנושא האידאולוגיה של מנהיג הקבוצה הסמכותנית.

11.       בניית טיפול ממוקד מטרה (הוצאת המטופל מהכת), דגש מתמיד על תהליכי שינוי גם במקרים שיש נסגנות של המטופל.

12.       בניית תהליך איטי ומבוקר מאד של התהליך הטיפולי תוך הגמשה של טכניקות טיפוליות.

13.       העדר, כמעט מוחלט, של פסיכותרפיה קלינית.

14.       הצגת כל שלב טיפולי באופן גלוי לחלוטין, כולל התלבטות מצד המטפל על "מה נכון" למטופל בתהליך.

15.       חיבור מחודש של המטופל למערכת יחסים נורמטיבית שנפגעה קשות עם הורי המטופל ובני משפחה נוספים.

16.       בניית תוכנית שיקומית, כולל שיקום חברתי, ביחד עם המטופל, לחזרתו לחיים הרגילים מחוץ לעולם הכת.

17.       הפנייה לביקורת תרופתית אצל פסיכאטר המקורב להבנת נושא הכתות, בעיקר בתסמינים דכאוניים, מחשבות אובדניות ו- PTSD.

18.       לווי לטיפול במסגרות אחרות (בתי משפט, ביטוח לאומי, רשות מוניציפלית).

19.       לווי תהליך של לימודים אקדמיים של המטופלת במהלך הטיפול עד לסיומו המוצלח.

20.       התייחסות טיפולית לחידוש הקשר עם המשפחה הגרעינית.

המטופלת:

הסכמתה של המטופלת י' להציג את מהלך הטיפול, כולל קטעים מיומן אישי שניהלה במהלך הטיפול, נועדה בראש וראשונה, לדבריה, לסייע לבניית מתודה טיפולית מובנית בנפגעי קבוצות סמכותניות ("כתות מיסטיות") כמותה. היא חוותה לאורך כל הטיפול, ובפועל גם לאחר שהטיפול הסתיים, הזדהות עמוקה של כאב וצער עם חבריה שנותרו לגורלם בכת שאותה עזבה, כמו גם עם נפגעי קבוצות סמכותניות אותם פגשה.

תהליך הטיפול החל במהלך שנת 2012, והסתיים לקראת סיומה של שנת 2017. כחמש שנים של טיפול אינטנסיבי, שכלל פגישות בקליניקה, ליווי לבית משפט במסגרת הליך של תביעה אזרחית שהגישה י' יחד עם אחרים נגד מנהיגת הכת, כתיבת חוות דעת מומחה לבית המשפט בעניינה, העברת חוות דעת לביטוח הלאומי אשר קבע לה מעל 30 אחוזי נכות בעקבות הנזקים שנגרמו לה בכת.

י' (כאשר היא מגיעה אלי לטיפול: בת 29, ללא עבודה, מקצוע, דירה משלה,ללא תואר אקדמי, מוצאה משפחה במעמד סוציואקונומי בינוני, הורים עובדים, אחות גרושה עם שני ילדים עובדת) מגיעה לטיפול בסיוע זוג הורים ששלושת ילדיהם נמצאים בקבוצה של א' במפגש הטיפולי הראשון הצטרפו אליה בני הזוג כדי לתמוך בה . היא בדכאון עמוק, אינה תיפקודית ושקועה במחשבות אובדניות. י' מגיעה לקבוצה של א' (אישה אשר לצרכי מאמר זה נכנה אותה "א", שהתיימרה לתת טיפולים הומאופתיים, ולמעשה ביססה לעצמה עדת מעריצים, שאותם כיוונה בדרכי היפנוזה והשתלת זכרונות כוזבים להיות כת של ממש…).  כ- 4-5 שנים לפני שהיא מגיעה אלי לקבלת טיפול. הדחיפות להציע טיפול לאנשים שמצטרפים לקבוצה סמכותנית, נובע מהעובדה, שככל שנוקף הזמן, הולך ומתחזק הקשר הכופה והשפעתו של מנהיג הקבוצה הסמכותנית על חבר המצטרף לקבוצה. רוב חברי הק"ס מוצאים עצמם בקשר בל ינתק ממנהיג הכת כבר לאחר תקופה של 4-6 חודשים. התהליך הזה מתבצע במקביל לניתוק חבר הקבוצה  הסמכותתנית מהוריו, משפחתו, המערכת החברתית שקדמה להצטרפות, מקום עבודתו (אלא אם מדובר במקום עבודה מניב, המאפשר לחבר הקבוצה להתפרנס ולהעביר שיעור ניכר ממשכורתו וכספו למנהיג הקבוצה).  

כאשר י' הגיעה אלי, לקלינקה, היא היתה מבוהלת מאד, לא הביטה בי, היה ניכר בה שהיא מבולבלת, עצובה, שידרה תחושה של מובסות קשה, דכאון וחוסר תוחלת. המראה החיצוני שלה שידר הזנחה, חוסר אכפתיות בולט לתדמיתה החיצונית, וביטאה חוסר אמון בולט בי ובתהליך הטיפולי שביקשתי להתחיל בו. הנה מה שכתבה ביומנה במהלך הטיפול כשהיא שרוייה בדכאון עמוק:

"… כל יום הרגשתי יותר רע מיום לפניו,יותר בדיכאון.חזרו לי מחשבות אובדניות. כל יום הייתי מדמיינת איך אני מתאבדת כמה פעמים ביום. הפסקתי לאכול ,הפסקתי להתקלח וישנתי כל היום!…עדיין האמנתי לכל הזיכרונות המושתלים בראשי,האמנתי לכל מה שאילנה אמרה לי, למרות שהכל שקר! שנאתי את נוכחות אנשי המשפחה שלי,שנאתי את העבודה שלי …שנאתי את הקיום שלי,שנאתי את ארבע הקירות סביבי…".

יומניה של י' היוו חלק מרכזי במהלך הטיפול ותהליך השיקום שעברה. כתיבת היומנים היתה חלק מהמלצה טיפולית בעיצומו של התהליך, ונעשה בהם שימוש להתקדמות בתהליך הטיפולי. ניתוח הנתונים מעיד על כך ש י' הצליחה לבנות גשר מן העבר הטראומטי אל ההווה התפקודי, ועל כך שהתהליך הטיפולי עזר לה לכתוב מחדש סיפור חיים קוהרנטי, שמכיל את הכאב והצער מחד ואת חווית הצמיחה הפוסט טראומטית מאידך.

הבטים אתיים:

מאמר זה נכתב בידיעתה ובהסכמתה המלאה של י' . הסכמתה להציג את מהלך הטיפול, כולל קטעים מיומן אישי שניהלה במהלכו, נועד בראש וראשונה, לדבריה, לסייע לבניית מתודה טיפולית מובנית בנפגעי קבוצות סמכותניות ("כתות "), מתוך רצון לעזור לכל מי שלא הצליח עדיין – כמוה – להיחלץ ממעגל הבדידות וחוסר האונים. לאורך כל הטיפול, ובפועל גם לאחר שהטיפול הסתיים, היא חוותה הזדהות עמוקה עם כאבם של חבריה שנותרו לגורלם בקבוצה שאותה עזבה, כמו גם עם נפגעי קבוצות סמכותניות אחרות שפגשה.

השימוש בחלקים מיומנים אלה, נעשה אף בשימוש בחוות דעת שהוגשה לבית המשפט (בתביעה אזרחית של המטופלת שלי כנגד א' ראש הקבוצה) ולביטוח הלאומי.

"הקבוצה של א'" – "קבוצת גלגול"                                                                                                   

 הקבוצה הסמכותנית אליה הצטרפה י' היתה קבוצה פעילה כעשר שנים לפני כן, והיו בה כעשרים חברים, רובם רווקים ללא בני זוג, נשים וגברים כאחד,  בגילאי שנות העשרים המוקדמות ועד אמצע שנות החמישים לחייהם. המשמעת בקבוצה היתה מוחלטת, כל חברי הקבוצה סרים באופן מוחלט לדרישותיה ותביעותיה,א' גורמת בטכניקות שונות להפרדת חברי הקבוצה מבני המשפחה שלהם, מתערבת בחייהם האישיים והמקצועיים, ומחזקת כל הזמן את הזיקה אליה ומבססת את מעמדה כמנהיגה הבלתי ניתנת לעירעור של הקבוצה. היא משתמשת בטכניקות הידועות בקבוצות סמכותניות – רוחניות, כתות, קבוצות אידאה, כשהיא כמנהיגה רואה הכל, יודעת הכל, קובעת הכל. המנהיגה כחזות כל הקבוצה. היא מפעילה את חברי הקבוצה תוך שימוש בטכניקות של בניית זכרון שווא (Loftus & Laney, 2013 ואחרים), השפלות, הבניית מציאות, יצירת מבנה של שכר ועונש, יצירת מניפולציות פסיכולוגיות מובהקות. היא מוצגת כיחידת סגולה, וחברי הקבוצה הנבחרים מוצגים כמי שזכו להיות חלק מהקבוצה בשל "מעמדם הרוחני הגבוה" לעומת בני אדם אחרים בעולם.

 טכניקה נוספת שבה א' משתמשת, היא תהליכי הפרדה מלאכותיים ונוקשים בין חברי הקבוצה לבין עצמם ודיכוי קשה של כל מערכת יחסים על בסיס מיני. את השכנוע, ה"רציונל" לפעילותה היא מצאה ייחסה לאינספור תהליכים בהם עסקה בגילגול נשמות, שיחזור גילגולים והבניית אלמנטים מיסטיים בשיטתה ה"טיפולית". א' משתמשת בטכניקה המקובלת בכתות וקבוצות רוחניות סמכותניות כדי לחזק את שליטתה בחברי הקבוצה – מניעת שינה, מזון, פעילות מאומצת כמעט כל שעות היממה וסנקציות למי שאינו פועל על פי הנחיותיה.

טכניקה נוספת – שליטה במעשי ומחשבות חברי הקבוצה. דרישה והתנזרות מיחסי מין. מנהיגת הכת  משתמשת בטכניקות מיסטיות הידועות בקבוצות סמכותניות וכתות, טכניקות של "שיחזור גילגולים":

" א' קראה לכת "קבוצת גלגול", ככה היא תמיד הציגה אותנו ואחר כך מקבוצת גלגול זה הפך ל"אנשי הדרך"….. בנוסף לטיפולים בשעה המוקדמת ולא הגיונית. א' דרשה ממני לישון בלילה בין 4-5 שעות ולעבוד 18 שעות ברציפות.היא טענה כי גוף האדם לא זקוק ליותר מ4 עד 5 שעות שינה וכי אנחנו ישנים יותר בגלל דיכאון" (מתוך היומן).

א' בנתה מערך מיסטי של פעילויות, הכולל שיחזור גלגולים, תיזות ורעיונות שאין להם כל תמך במציאות ובוודאי שלא במדע או במחקרים מדעיים.

תהליך הטיפול:

התמודדות עם הטראומה- כתיבת יומן

אנחנו מתחילים לבנות את האמון. לאט לאט, בתפירה עדינה ודקה. אני משתף אותה בדברים שאני מרגיש, כל מהלך טיפולי מוסבר באופן הכי ברור, אין שום סודות או הסתרה. כמעט חודשיים עוברים עד שי' התחילה להבין שאני – המטפל – שונה ממנהיגת הכת שממנה יצאה, אבל מתקשה לעזוב את סגנון החיים והיה לה בן בית בשנים האחרונות. אני משאיר לה את מספר הטלפון שלי ומאפשר לה להתקשר בכל שעה שתחפוץ. אני מזהה את יכלות הכתיבה שלה ומציע לה להעלות בכתב את החוויות שעברה בכת ואת האופן שבו היא חשה בטיפול.

"… גבי הציע לי בתור תרפיה פשוט לכתוב מה שקרה שם.תמיד אהבתי לכתוב .. שדוכא על ידי אילנה…לכן,כשגבי הציע זה היה כל כך טבעי מבחינתי והכי חשוב משחרר. לא הבנתי איך יוצא דף ועוד דף וזה פשוט נשפך ממני,נמזג על הדף. כל פעם נזכרת בעוד משהו..".

בטיפול חשוב לעודד את המטופל לקרוא חומרים אחרים שהוא לא נחשף אליהם בזמן שהותו בכת, במשך שנים. חומרים אסורים לקריאה, העלולים, לשיטתו של מנהיג הכת, לפגוע ברגשותיו, אישיותו ותפיסת עולמו של חבר הכת.

המטפל עומד לביקורת (בניגוד למנהיגת הכת)

כבר בתחילת הטיפול אני מעמיד את עצמי לביקורת של י', כדי להראות לה את האופן שבו בני אדם צריכים להתיחס לביקורת, ולאפשר לה להבין את משמעות הדיאלוג בין מי שנתפס סמכותי (המטפל) בעיני המטופל.

"נשמתי עמוקות ידעתי שאני הולכת להעליב אותו בטירוף!" כותבת י' ביומנה, "היה לי מאוד קשה להעביר עליו ביקורת הוא לא עשה לי שום דבר רע… יש לך משקפיים,זה אומר שאתה לא רואה .הכוונה לא לראייה פיזית אני מדברת על כך שאתה לא רואה את עצמך ולא רואה את הסביבה שלך…." וככה הלאה… הפסקתי הבנתי כמה אני פוגעת בו. בתגובה כל מה שגבי אמר לי :"הבנתי שאת חכמה,יש לך יכולת ניתוח מדהימה!"

"מה?! אני העלבתי אותו, העברתי ביקורת וזה מה שהוא אומר לי בחזרה?! אילנה הייתה מאשימה אותי ברצח שלה! לא הבנתי את התגובה שלו! "(מתוך היומן של י').

שיח טיפולי ייחודי

טיפול בנפגעי קבוצות סמכותניות משול לרכבת הרים. עליות ומורדות ושינויים בהתנהגות, ברגשות, בתגובות באופן קיצוני. באסטרטגיה הטיפולית המטפל מתייחס כל רגע, כל הזמן, בהתרחשויות תוך כדי הטיפול, כדי לחזק באמצעותן את נפגע הכת. בניסיון להבין את המניעים להצטרפות לכת, אך לא פחות מכן, המניעים להשאר בה, עולה תמיד בטיפול תחום שנוי במחלוקת במחקר הטיפולי, "השתלת זכרונות כוזבים". הנושא עולה בהרחבה בקשר הטיפולי עם י', ומשרת את העמקת והתקדמות הטיפול: "יום יום ,לילה לילה, לא יצאתי מהמיטה וחשבתי על זיכרונות אלו. מצאתי כמעט בכל זיכרון פגמים וחוסר הגיון.

עד שהגענו למסקנה, אני וגבי, במהלך הטיפול,  כי שום דבר מכל "הזיכרונות",לא באמת קרה. הזיכרונות שהגעתי איתם לאילנה עד הרגע שנכנסתי לטיפול היו וקרו ואילו מה "שהוצאתי" איתה לא קרה כלל".

א' מנסה לשחזר לי' זכרונות באמצעות מה שהיא מכנה הוצאת "זכרונות מודחקים" :

"אתה רוצה שאני אתן לזה כותרת? התעללות מינית" היא אומרת ב"טיפול,", הגורל נתן לי תפקיד – להיות זו שזוכרת עבור כולנו…  מכאן שהנחתי שעשיתי משהו מאוד נורא בגלגול הקודם, מעשה שבעטיו אני גוררת איתי לאורך גלגולים תחושת אשם שמובילה אותי לרצות להרוס את עצמי בגלגול הנוכחי…".

זהו חלק חשוב בטיפול, שבו נעשה מהלך של דה מסיטיפיקציה של מנהיג הק"ס, ביטול מושגים פסאודו-מדעיים וחיבור קוגנטיבי רציונלי למושגים אחרים, בלי ביטול המימד הרוחני של המטופל.

בניית חוזקות פסיכולוגיות וקשרים חברתיים

במהלך הטיפול הבנייה איננה רק בנייה של חוזקות פסיכולוגיות, אלא גם התייחסות לחיצוניותו של המטופל. בטיפול יש לשים דגש על שינוי במראה החיצוני של המטופל כהתרסה ברורה נגד דרישות מנהיג הכת: "גבי כל הזמן מעודד אותי להשקיע בעצמי,לטפח את עצמי. אם באיפור,בגדים,תכשיטים…זה לא פשוט בכלל. לשים לק בצבע אדום ולהרגיש זונה,לשים טבעת עם אבן קצת גדולה ולהרגיש זונה,לשים צללית בעין ולהרגיש זונה. אני כולי תקווה שיום אחד ההרגשה – שטופחה על ידי מנהיגת הכת אילנה, הרגשה שאני "הזונה" תחלוף".

בניית הקשרים החברתיים אף היא נחשבת למטרה טיפולית חשובה מאד. חבר הכת מוצא עצמו מנותק מקשר עם הוריו וחבריו מהעבר, ומרגע עזיבתו את הכת הוא מנותק קשר גם מחברי הקבוצה. י' מתארת את התהליך שבו במהלך הטיפול מושם דגש ומאמץ להחזיר את נפגע הכת למעגל חברתי נורמטיבי:

"גבי מעודד אותי למצוא חברים ולחדש קשרים עם חברים. אבל זה קשה. אילנה הרסה ושחטה כל קשר שהיה לי עם חברים שהיו לי. נהפכתי להיות אדם בודד ופוחד מנפש אדם. …אני לא יכולה לתאר את ההרגשה שלקום בבוקר בגיל 28 ולדעת שאין לי חבר אחד עלי אדמות! "

הסברתי לגבי שאני לא יכולה שנוגעים בי פיזית ,רומנטית מינית. אני נגעלת ממגע.

"…הכוונה רק לבנים עם נשים אני מרגישה בנוח,לגבי עדיין לא לחצתי את היד ! (לאחר כשנה וחצי השתנתה הגישה שלה לחלוטין והיא איפשרה לנו ללחוץ ידיים- ג.ז.).הפגיעה המינית קשה מנשוא,אני מרגישה כמו אישה שאנסו אותה …גם אם זה לא באמת קרה לי יש תמונות בראש והם עדיין לא יצאו ממני.אני היום רחוקה מלהרגיש טוב עם עצמי,הדיכאון שלי הוא עצום למרות שאני מנסה להסתיר את זה. והמחשבות האובדניות פוקדות אותי בצורה יום יומית. אבל יש לי קצת תקווה שאולי אבל רק אולי ,יהיה לי טוב".

טיפול בהפרעת דחק פוסט טראומטי:

י' עוצרת לכמה שבועות את הטיפול, היא חוזרת ואני מפנה אותה לפסיכאטר, ומכאן היא נעזרת גם בטיפול תרופתי. הבראתה של י' מהפרעת דחק פוסט טראומטי אינה פשוטה ומאפיינת נפגעי כתות אחרים שהיו במצבה. העיסוק בפרטים הקטנים אינם על חשבון התמונה הכוללת, שנועדה להביא את המטופלת להטבה ברגשותיה ולהתחלת שגרת חיים נורמטיבית.

כשנתיים לאחר התחלת ההתערבות הטיפולית השינוי מתחיל לבוא לידי ביטוי. י' יוצרת לראשונה מזה שנים קשרים חברתיים עם כמה מחברותיה מן העבר, מסיימת את לימודי התואר הראשון בקרימינולוגיה במכללה אקדמית בצפון, מדברת עם הוריה ומספרת להם –  לראשונה – בלי התערבות ישירה שלי אך בעידוד רב לאורך כל הטיפול – על תקופת חברותה בכת, יוצרת קשר זוגי ואף נכנסת להריון. אבל עדיין הפחד הלא-רציונלי מא' מקנן בה, כמעט חמש שנים מאז יצאה והתסמינים הפוסט טראומטים עדיין באים לידי ביטוי בשיחות עם י':

"אני לא חושבת שהבנתי כמה פחדתי ממנהיגת הכת ,רק לאחר יציאתי מהכת הבנתי את גודל הפחד והאימה שהייתי בה. עשיתי לעצמי רציונליזציה בראש,כל מיני הסברים "לוגים" שיסבירו לי את מצבי. … חוסר האונים המשווע מולה.היא איימה עלי שאם אצא מהכת ומטיפולה "כל מה שאגע בו יהפוך לחרא"(ציטוט של מנהיגת הכת) ואקבל סרטן. האיום היה מעל ראשי כל הזמן."פחד,חוסר אונים ואימה"."

האירוע הטראומטי של תקופת היותה חברה בכת נחווה מחדש במלך הטיפול, היא חווה זיכרונות חוזרים וחודרניים מהמאורע, הכוללים דימויים ויזואליים, מחשבות או תחושות. התנהגות או הרגשה כאילו האירוע מתרחש בשנית . במהלך הטיפול  י' משחזרת שוב ושוב, בדומה לטיפול בתסמיני PTSD,  חוויה חוזרת של האירועים בקבוצה של א', הלוצינציות, אשליות או פלשבקים דיסוציאטיביים. לאורך כשנה וחצי היא מביעה מצוקה פסיכולוגית ברורה בחשיפה לגירויים פנימיים או חיצוניים המסמלים או מזכירים אספקט מסוים מהחוויות והארועים שחוותה בכת.

קיימת הימנעות מתמשכת מגירויים הקשורים לתקופת שהותה במסגרת הכת, והקהיה של התגובות הכלליות בהתהנהגותה במהלך הטיפול. ואמנם, י' מדווחת במהלך הטיפול על קשיי שינה, בהתפרצויות זעם, רגעים ארוכים שלעיתם נמשכים על כמה יממות של דכאון קשה, מחשבות אובדניות בדידות חברתית, קשיים במילוי מטלות פשוטות ובוודאי מטלות שקשורות בעבודה.

ליווי החזרה לחיים נורמטיבים בנוסף לפגישות הטיפוליות

הצלחת טיפול בנפגע/ת ק"ס מחייבת בניית תוכנית טיפולית הכוללת שעות וימים מעבר לפגישות הטיפוליות בקליניקה. לווי במקום לימודים, מקום עבודה, וכל מסגרת הדורשת התיחסות וגיבוי למטופל. י' מחליטה במהלך הלימודים לשכור דירה סמוך למכללה בה היא לומדת, מרכזת את מאמציה לסיים את הלימודים ומפעילה מאמץ רב ואנרגיה ממוקדת בעבודות שונות הנוגעות לנושא הקבוצות הסמכותניות/הכתות המיסטיות. כמעט בכל מטלה אקדמית היא מחפשת לכתוב על נושא הכתות, שבוער בתוכה, מפעיל כעס רב, ולעיתים מגביר את תחושת הטראומה. כל מגע מול קהל הדורש את מעורבותה לספר את הסיפור האישי שלה גורם לנסגנות בהתקדמות הטיפולית, וההמלצה שלי – כשהיא מביעה רצון לכך – לדבר על תקופת הכת בפני קהל זר נגנזת.

במהלך הטיפולים היא שולחת למייל את הפרקים שהיא כותבת והחומרים הללו מהווים בסיס חשוב בהתקדמות בתהליך. ככל שאמונה במטפל גוברת, ניתן להכנס בתהליך הטיפולי לפסיכותרפיה קלינית ולגעת בנושאים שהיו זקוקים להתערבות טיפולית עוד בטרם הצטרפותה של י' לקבוצה של א'.

 י' מבינה שהדרך לחיים נורמטיביים ארוכה ומדובר בתהליך מורכב, רב שלבי ורב שכבתי. היא מתארת את המחשבות שליוו אותה כחצי שנה לאחר יציאתה מהכת –

"יותר משנתיים שאני בטיפול,והדרך עוד ארוכה להחלמה מלאה", היא כותבת, "המחשבה האם לחזור לכת או לא לחזור?  הייתה מהולה בהקלה,שיצאתי מהכת. מנגד השמיים נחרבו עלי.כל עולמי שידעתי נחרב נהרס… פתאום הייתי ברשות עצמי, לבד.אף אחד לא אמר לי מה לעשות ?איך לעשות? מתי וכיצד להתנהג?…הייתי בטוחה שהיא הטילה עלי קללה או עושה עלי וודו כדי לנקום בי ולהרע לי.  ממש נאבקת נגדה במחשבות שלי כדי להתיר את הקללה".

השתלת זכרון כוזב – תריס יעיל כנגד המשפחה והורים

 הטיפול בשנתיים הראשונות היה איטי, מלווה במאבק מתמיד לשיפור מצבה של י'. האלטרנטיבה לטיפול היתה חזרה לקבוצה של א' או אפילו אפשרות למעשה אובדני.  ביומנה מתארת י' את המאבק הקשה בטיפול,

"במשך שנה וחודשיים מאוגוסט 2012 עד אוקטובר 2013,קיבלתי טיפול רצוף, אך למרות זאת לא תפקדתי כלל , "שכבתי במיטה וישנתי.במעט שעות שהייתי ערה ישבתי וכתבתי את כל מה שעברתי בכת". השינוי החל עם היציאה ללימודים אקדמיים – "אגרתי כוחות נפש עצומים, יצאתי מהמיטה .. עברתי לדירה במושב ליד המכללה,יחד עם שתי שותפות,שלא הכרתי לפני ונרשמתי ללימודים".

ההתמקדות בטיפול בשלב הזה היא סביב מושג מורכב, שנוי במחלוקת מבחינה משפטית, אבל מהותי מאד בטיפול בנפגעי ק"ס, בעיקר בעשור האחרון, השתלת זכרון כוזב.

"השתלת זכרון כוזב" הוא מושג אשר מתבסס על ההנחה כי הזכרון האנושי עלול לשגות ביחס להתרחשותם/אי התרחשותם של אירועים טראומטיים (Loftus & Laney, 2013). המושג התפתח ביחס להנחה התיאורטית לפיה אירועים טראומטיים, בעיקר טראומות שחוזרות על עצמן, הופכים מנותקים מזיכרונות אחרים ונקברים בתת-מודע (Brown, Scheflin, & Hammond, 1998; DePrince et al., 2012; Freyd, 1996; Herman & Schatzow, 1987; Terr, 1991). במצב זה, הזכרונות המודחקים הופכים לבלתי נגישים, אפילו לבעליהם, ואילו שיטות טיפול ייעודיות (כמו לדוגמה: דמיון מודרך, היפנוזה, פירוש חלומות ועוד), כך נטען, יכולות לסייע להחזיר אותם למצב מודע (Loftus & Laney, 2013).

מצדדי תיאוריית "הזיכרון הכוזב", לעומת זאת, טוענים כי בניסיונן של טכניקות הטיפול הנ"ל "להחזיר" למטופל זכרונות מודחקים, קיים סיכון ממשי כי הזכרונות המודחקים לכאורה, הם למעשה זכרונות כוזבים שהושתלו במוחם של המטופלים (Loftus, 1993). לופטוס וקצ'הם הציגו את חוסר אמינותו של הזכרון גם ביחס לאירועים טראומטיים, כאשר הראו כיצד ניתן להשתיל זכרונות כוזבים באמצעות תשאול והכוונה של המטופל ביחס לאירועים שהתרחשו בעבר (Loftus & Ketcham, 1991).

לאורך כל הטיפול היחס של י' להוריה הופך נושא מרכזי. ההתלבטות עולה סביב הסוגייה של השתלת זכרון כוזב, לפיו, י' , עברה התעללות מינית מצד אביה ,זה הזכרון שאותו טרחה מנהיגת הקבוצה להחדיר לתודעתה של י'. בטיפול בנפגעי כתות הסוגייה איננה למי להאמין או האם להאמין לדיווח של חברי הכת. התהליך של ברור סוגיית השתלת הזכרון הוא עדין ומורכב, לכך מתקשר טיפול המתייחס לרגשות הצפים בעקבות המידע המדווח בטיפול, שפת הגוף של המטופל, והניסיון המתמיד לחבר את תודעת המטופל למציאות האמיתית שחווה ולא זו שהוצגה לו והוחדרה לתודעתו במהלך חייו בקבוצה הסמכותנית. י' ערה לכך, והיא מתארת ביומנה את ההתלבטות בטיפול סביב חקר האמת או הבדיה שהושתלה:

"תמיד יש לי את הספק שאולי זה באמת קרה כל מעשי האונס ? נכון,היום אני לא שם. אינני באותו מקום .אני אוהבת ומעריכה את הוריי ומבינה כי הם לא פגעו בי מעולם"

חוות הדעת הפסיכיאטרית שופכת גם היא אור על מצבה הפסיכולוגי של י' לאחר יציאתה מהכת ומתייחס לעצם חברותה בכת:

"הטיפול אצל .א'.(מנהיגת הכת).. וההשתייכות לכת היו מעוררי עקה חמורה ומתמשכת שהביאו אותה לפתח הפרעה בתר חבלתית (PTSD  -פוסט טראומה) .לאחר יציאתה מהכת עברה אפיזודה דיכאונית רבה עם הפרעה חמורה מאוד בתפקוד. הטיפול הפסיכולוגי שעברה הביא לשיפור מסוים בדיכאון,אך מאידך ישנו קיבעון בסימפטומים המאפיינים אדם שעבר טראומה מסוג זה:

מחשבות חודרניות חוזרות ונשנות על מה שעברה עם ..(מנהיגת הכת)..,מצב רוח ירוד מתמשך,חוסר שמחת חיים,מחשבות על מוות והתאבדות,הפרעות בשינה,חלומות וסיוטים חוזרים הקשורים לכת,חרדה קיומית,אובדן אמון בגברים,מצבים בהם חשה משותקת, תחושות של שונות מאחרים, הפרעות חמורות בקשרים אינטימיים ובתשוקה המינית,התעוררות חרדה ומועקה כל פעם שעוברת ליד מקום או שומעת על דבר הדומה לאירועים הטראומטיים,הזרה מאנשים,קושי בלחוות רגשות חיוביים של שמחה ,סיפוק ואהבה,התפרצויות זעם,רגישות לרעש ואשמה".

סיום הטיפול:

סוגיית סיום הטיפול היא מורכבת, כמהלך הטיפול עצמו. ההחלטה על סיום הטיפול חייבת להיות משותפת עם המטופל, ובכל מקרה, יש לסייג טיפול לאורך שנים רבות, כדי לא להפוך לדמות ממכרת עבור המטופל. גם לאחר סיום הטיפול הרשמי, יש חשיבות להשאיר "דלת פתוחה" עבור המטופל, ולעיתים הביטוי של מדיניות זו אינו יותר משיחות טלפון, קשר במיילים וכיו"ב. במקרה שהוצג כאן, הקשר הטיפולי הישיר נמשך כשלוש שנים, ובשנתיים נוספות על פי הצורך של י'. סיומו של הקשר הטיפולי, היה, כאשר י' חיה עם בן זוג קבוע, בהריון, קשר טוב עם הוריה – היודעים ומעורבים בכל פרשת חייה במסגרת הכת, בעלת תואר אקדמי ממוסד אקדמי מוכר, משולבת בעבודה.

מדיניות ה"דלת הפתוחה" נותרה בעינה, אך מזה כשנה אין עוד פנייה להמשך הטיפול. מתוך יומנה של י', בטרם סיימנו את התהליך הטיפולי שהוצג כאן היא כותבת:

"לשאלה האחרונה והסופית שתמיד שואלים אותי:"אז איך את מרגישה?"

תשובתי :

"יש ימים טובים וישנם ימים לא טובים ואפילו ימים רעים ,זו התמודדות יום יומית! העיסוק האין סופי של האשמה עצמית על "איך לעזאזל נתתי לעצמי ליפול לכת?איך לא ראיתי את זה?איפה מנגנון הביקורת שלי היה?" ועוד הרבה שאלות קשות ונוקבות…היכולת לפתח זוגיות בריאה בלי לראות אותו כאויב שלי כשמשהו לא מסתדר בינינו. לפתח קשרים חברתיים מחדש…עם התנצלות עמוקה והסברים לאנשים על מה ולמה נותק הקשר? לצאת לעבודה ולקבל סמכות מחדש בלי לראות את המעביד כמנהיג סמכותני כשיצאתי מהכת הערך העצמי שלי היה כמו זכוכית שניפצו …"

סיכום ודיון 

בעשורים האחרונים מתקיים וויכוח, הן בארץ והן בעולם, על הדרך בה יש להגדיר ואף להתייחס לכתות, כאשר ממנו נגזרות גם דרכים שונות בהן יש להתייחס ולטפל בנפגעים מקרב קבוצות אלה.

הוויכוח מתנהל בין שתי אסכולות עיקריות: הראשונה, אסכולה אקדמית, בעיקר של חוקרי דת וחברה, אשר נמנעת מהשימוש במושג "כת", מתוך תפיסה לפיה מושג זה מקטלג מראש את כל הקבוצות הדתיות/רוחניות שאינן משתייכות לדתות מסורתיות, בצורה שלילית- גם אם פעילותן כלל אינה גורמת נזק. אסכולה זו יוצאת מתוך נקודת הנחה לפיה יש חשיבות רבה לדרך בה בני אדם מכנים דברים ותופעות בעולם. כיוון שבהגדרה "כת" טמון מראש מימד שיפוטי שלילי, הטענה היא כי יש לכנות ואף להתייחס אל קבוצות אלה כקבוצות דתיות חדשות (NRMs). השנייה, היא אסכולה של אנשי טיפול ועמותות ייעודיות, אשר מתמקדת דווקא בנזק (הנפשי, הכלכלי ואף הפיזי) שקבוצות דתיות כאלה גורמת או יכולות לגרום לחברים בהן, ולכן משמרת את השימוש במושג "כת", תוך התמקדות ב"כתות פוגעניות", קרי לא בכל הבקבוצות הדתיות/רוחניות החדשות, אלא רק בכאלה אשר פעילותן פוגעת פיזית, כלכלית או נפשית בחבריה.

האסכולה הראשונה יוצאת מתוך נקודת הנחה לפיה כלי התקשרת, אנשי הדת הממוסדת, רשויות המדינה וגורמים ממסדיים נוספים פועלים לשמר את הסטטוס קוו החברתי והדתי הקיים, ולכן אינם מתייחסים אל קבוצות דתיות חדשות בצורה אובייקטיבית, אלא מסמנים ומתייגים אותן מראש כקבוצות שפעילותן היא שלילית ואף מזיקה. כיוון שקבוצות דתיות חדשות מציעות אלטרנטיבה לאמונות ופרקטיקות מסורתיות, חוקרים אלה טוענים כי הממסד, אשר מבקש לשמר מצב עניינים קיים, מסמן אותן מראש ומפתח נגדן אי אמון, שאינו צריך להיחשב מראש כמוצדק (Barker, 2006). תיוג זה, הם טוענים, מתקיים לרוב על בסיס מידע חלקי או אף שגוי וניזון משמועות, דעות קדומות ומתיאוריות פסבדו- מדעיות (אתר מרכז מיד"ע, תאריך גישה אחרון: 5.11.2017).

האסכולה השנייה מתמקדת בנזק שקבוצות מסוג זה יכולות לגרום לחבריה, כקורבנותיה. אסכולה זו מכירה בכך כי המילה "כת" כרוכה מראש בתיוג השלילי ובעמדה שיפוטית כלפי הקבוצות הנ"ל, שכן קבוצות דתיות רבות, שכיום מהוות קבוצות ממוסדות ומכובדות, כונו בראשית דרכן על ידי מתנגדיהן בשם "כת". יחד עם זאת, אסכולה זו מתמקדת באנשים שהיו בכתות ונפגעו מהן, ולכן היא מבקשת לסמן קבוצות שפעילותן היא פוגענית, במטרה להגביר את המודעות אליהן, לטפל בקורבנות ולמנוע את אפשרות היווצרותם של קורבנות נוספים (אתר המרכז הישראלי לנפגעי כתות, תאריך גישה אחרון: 14/11/2017).

מחקרים פסיכולוגים שונים הצביעו על ההשפעות המזיקות שיש ל"כתות פוגעניות" על חבריהן. בהתבסס על שיחות עם יוצאי כתות פוגעניות, זינגר מצביעה על כך כי חברים לשעבר בקבוצות מסוג זה דיווחו על מצבים של דיכאון, בדידות, חוסר יכולת לקבל החלטות, טשטוש נפשי, ליקויים קוגניטיביים, פחדים, תחושת אשמה ועוד (Singer, 1979). ווסט ומרטין טוענים כי במצבים של שבי, ביניהם גם שבי מנטלי/מחשבתי, אשר מתקיימים, בין היתר, במסגרות של כתות פוגעניות יכולים לגרום ל"הפרעת דחק פוסט טראומטית" (PTSD) אשר מאופיינת בתסמינים דיסוציאטיביים ויכולים להוביל, לטענתם, למשבר אישיותי (West & Martin, 1994).

כך או אחרת, אחרי היציאה מהכת הפוגענית, חברים לשעבר אשר חווים קשיי התסגלות ו/או קשיים פסיכולוגיים/חברתיים שונים, פונים (בעצמם או על ידי בני משפחותיהם) לייעוץ או טיפול.

במאמר זה הבאנו חקר מקרה, המתאר טכניקה טיפולית, העושה שימוש יעיל בגישה של טיפול ממוקד שינוי, התייחסות לסוגיית שליטה המוחית ופוסט טראומה, והשימוש בכתיבה כחלק מהתהליך הטיפולי של נפגעת קבוצה סמכותנית פוגענית. המאמר יכול לשמש בסיס לבניית מתודה טיפולית בנפגעי קבוצות סמכותניות בעתיד.

הנזקים הפסיכולוגיים והחברתיים הקשים שגרמה א' מנהיגת הקבוצה הסמכותנית לי' באמצעות שבי מנטלי והשתלת זכרון כוזב, הרחקתה מהוריה על ידי השתלת הנרטיב של התעללות מינית מצד אביה בידיעת אמה, ניצולה הפיסי, הפסיכולוגי והכלכלי לאורך כל שעות היממה במהלך שהותה בכת, וזאת לאורך שנים, גרמו לי' לפתח הפרעת דחק פוסט טראומטית כאשר עזבה את הכת.

בעקבות הטיפול י' מבינה היטב את משמעות היותה נפגעת הפרעת דחק פוסט טראומטי, מבינה את המושג, ומתחילה לסנן את האלמנטים של הזכרון הכוזב ממציאות חייה האמיתית לפני הצטרפותה לקבוצה של א'. זה תצריף טיפולי מרתק, הנמשך כחצי שנה, במהלכו נעשית דיפרנציאציה ברורה בין מה שארע באמת לבין מה מנהיגת הקבוצה "השתילה" בתודעתה. זהו שלב חיוני , פורץ דרך, בטיפול, המאפשר להתמקד בתכנים אחרים – בעיקר תכנים של בניית חוזקות פסיכולוגיות להתמודדות טובה יותר בחייה של י'. כמו י' יש אלפים רבים של חברי קבוצות סמכותניות (כתות מסיטיות). הטיפול הינו מורכב ודורש מהמטפל כוחות נפש רבים, נחישות ודבקות במטרה הטיפולית. טיפול פרטני ומערכתי כאחד, החורג מחדר הטיפולים. נחוצים משאבים רבים, שאינם בנמצא במקרים רבים, כדי להעניק סיוע לנפגעי הכתות, כמו במקרה של י'. למרות המורכבות העצומה בטיפול זה, יש אסטרטגיה טיפולית ברורה ומוכחת כפי שהראנו במאמר, בעזרתה ניתן לטפל ביעילות בנפגעי הק"ס. יש חשיבות רבה ללמד אנשי מקצוע בתחומי הטיפול את הגישה שהוצגה ולאפשר לחוקרים באקדמיה לחקור לעומק את יעילותה בטיפול בנפגעי ק"ס ואף להרחיבה לטיפול בתחומים קרובים או משיקים לתחום זה.

בימים שקדמו לסיכום המאמר, י' צילצלה אלי בהתרגשות: נולדה לה ילדה כחלק ממערכת זוגית אותה היא חולקת עם בן זוג יותר משנה. המאבק שלה לחיים נורמטיבים אחרי התקופה בכת זכה לזריקת עידוד אדירה ואושש במידה רבה את האסטרטגיה הטיפולית לאורך כל הדרך.

ביבליוגרפיה:

אמיר, ש' (1992). האיום בחופש: דרכי השפעה של כתות. תל-אביב: פפירוס, אוניברסיטת תל-אביב.

גרין, ד' (1986). מומרים בעל כורחם: תופעת הכתות בעולם המערבי ובישראל. פסיכולוגיה וייעוץ בחינוך. ירושלים: הוצאת הספרים של הסתדרות המורים בישראל.

גרין, ד' (2011). היבטים פסיכולוגיים של התנהלות קבוצות סמכותניות. הוצאת מכון וון ליר.

היילי ג' (1982). בעיות במשפחה, רשפים: ספריית הפועלים. 

 ווצלאביק, ויקלנד ופיש, שינוי, ספריית הפועלים 1979 . סידני רוזן, קולו של מילטון אריקסון.  הוצאת נורד .

זהר, ג' (1992). האושר אין לו סוף, על תופעת הכתות המיסטיות,הקבוצות החדשות והמרתונים הפסיכולוגיים בישראל. תל אביב: הוצאת סער

פפר, י' (2012). גאולה מרצון סיפורה של אחת מנשות גואל רצון. הוצאת אגם, מועדון תרבות.

קלין אורון, א.,פרנס, ת' (2016). תנועות דתיות חדשות בישראל: סקירת מחקר בנושא שטיפת מוח.  מרכז מידע ישראלי לדתות עכשוויות, ירושלים: מכון וון ליר.

קסן ל, קרומר., נבו מ' (2010). ניתוח נתונים במחקר איכותני. באר שבע: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן גוריון. 

שקדי, א' (2003). מילים המנסות לגעת. מחקר איכותני – תיאוריה ויישום. הוצאת רמות, אוניברסיטת תל אביב.

תובל-משיח, ר., ספקטור – מרזל, ג' (2010). מחקר נרטיבי: תיאוריה, יצירה ופשרנות. ירושלים: הוצאת מאגנס האוניברסיטה העברית.

אתרים:

אתר המרכז הישראלי לנפגעי כתות  http://www.infokatot.com (תאריך גישה אחרון: 14/11/2017).

אתר המרכז הישראלי לנפגעי כִּתות: http://www.infokatot.com.

Info-Cult: http://infosect.freeshell.org/infocult/ic-home.html

American Family Foundation: http://www.americanfamilyfoundation.org/

International Cultic Studies Association (ICSA): http://www.icsahome.com

Freedom of Mind Center: http://www.freedomofmind.com

אתר מרכז מידע ישראלי לדתות עכשוויות http://meida-center.org.il (תאריך גישה אחרון: 5.11.2017).

אתר ויקיפדיה : ערכים דת וכת

American Psychiatric Association (2013). Diagnostic and Statistical Manual of

Mental disorders (DSM-5). American Psychiatric Pub.

Anthony, D. (1989). Religious Movements and Brainwashing Litigation: Evaluating

Key Testimony In: Gods We Trust: New Patterns of Religious Pluralism in                America. Robbins, T. & Dick, A. 295-344. New Brunswick

Anthony, D. & Robbins, T. (1980). The Limits of 'Coercive Persuasion' as an

Explanation for Conversion to Authoritarian Sects. Political

Psychology(2.22), 22-37.

Aronoff, J., Lynn, S.J. & Melinoski, P. (2000). Are Cultic Environments

Psychologically Harmful? Clinical Psychology Review 20(1), 91-111.

Barker, E. (2006). What Should We Do About the Cults? Policies, Information and

the Perspective of Inform In: The New Religious Question: State Regulation

or State Interference? Côté, P. & Gunn, J. 371-395. Bruxelles, Belgium.

Baranowsky, A. & Lauer, T. (2012). What Is PTSD? 3 Steps to Healing Trauma.

Toronto, Canada: Traumatology Institute.

Blue, K. (1993). Healing spiritual abuse: How to break free from bad church

experiences. Downers Grove, IL: Intervarsity Press.

Boulanger, G. (2007). Wounded by reality: Understanding and treating adult onset

trauma. Sussex, England: The Analytic Press.

Brown, D., Scheflin, A. W., & Hammond, D. C. (1998). Memory, trauma treatment,

and the law. New York, NY: WW Norton.

Bruner, J. (1996). The Culture of education. Cambrige, Mass: Harvard University

Press.

Cialdini, R. B. (1993). Influence: The psychology of persuasion. New York: Morrow

Clifasefi, S. L., Garry, M., & Loftus, E. F. (2007). Setting the record (or video camera) straight on memory:The video camera model of memory and other memory myths. In S. D. Sala (Ed.), Tall talks about the mind and brain: Separating fact from fiction  (pp. 60–75). Oxford, UK: Oxford University PressDamme, I. V., Kaplan, R.L., Levine, L. J., Loftus, E. F. (2015). Emotion Review. Vol. 8, No. 1, 8-13.

Dahlen, P. (1997). Working with women survivors of cults: An empowerment model

for counselors. Cultic Studies Journal 14(1), 145-154.

Deikman, A. J. (1996). Treating former members of cults. In Textbook of transpersonal psychology and psychiatry, Scotton, B. W. Chinen, A. B., & Battista J. R. 316-326. New York: Basic Books.

De Prince, A. P., Brown, L. S., Cheit, R. E., Freyd, J. J., Gold, S. N., Pezdek, K., & Quina, K. (2012). Motivated forgetting  and  misremembering:  Perspectives  from  Betrayal  Trauma  Theory.  In  R.  F.  Belli  (Ed.), True and  false  recovered  memories:  Toward  a  reconciliation  of  the  debate, 193–242. New  York, NY: Springer.

Doron, M. & Lahad, M.( 2010). Title: Protocol for Treatment of Post Traumatic Stress Disorder : SEE FAR CBT Model: Beyond Cognitive Behavior Therapy. Amsterdam;Washington, DC: IOS Press.

Feinblatt, N. (2009). Individual Psychotherapy with Former Cult Members: A Critical Review of The Literature. Ph.D Thesis, Pepperdine University.

Foa, E. B. & Kozak, M. J. (1986). Emotional processing of fear: Exposure to corrective information. Psychological Bulletin 99(1), 20-35.

Foster,  J.  L.,  Huthwaite,  T.,  Yesberg,  J.  A.,  Garry,  M.,  &  Loftus,  E.  F.  (2012).  Repetition, no number of  sources, increases both susceptibility to misinformation and confidence in the accuracy of eyewitnesses. Acta Psychologica , 139 , 320–326.

Freyd,  J.  J. (1996). Betrayal  trauma:  The  logic  of  forgetting  childhood abuse .  Cambridge, MA:  Harvard University Press.

Galanter, M. (1982). Charismatic Religious Sects and Psychiatry: An Overview. American Journal of Psychiatry 139(2), 1539-1548.

Goldberg, L. (1997). A Psychoanalytic Look at Recovered Memories, Therapists, Cult Leaders, and Undue Influence. Clinical Social Work Journal 25(1),71-86.

Goldberg, L.( 2003). Guidelines for therapists. In Recovery from cults, Langone M. D., 148-154. New York: W.W. Norton.

Goldberg, L.( 2003). Reflections on marriage and children after the cult. Cultic Studies.

Herman, J. L.& Schatzow, E. (1987). Recovery and verification of memories of childhood sexual trauma. Psychoanalytic Psychology, (4), 1–14.

Introvigne, M. (2000). "Brainwashing": Career of a Myth in the United States and Europe. in Gehirnwäsche und Sekten: Interdisziplinäre Annäherungen Sondereinband.

Laney, C. & Loftus, E. F. (2013). Recent advances in false memory research. South African Journal of Psychology, 43(2), 137 –146.

Langone, M. D. (1992). Psychological abuse. Cultic Studies Journal  9(2), 206-218

Langone, M.D. (1993). Introduction in: Recovery from cults: Help for victims of psychological and spiritual abuse, M.D. W. W. Norton, New York.

Langone, M. D. (1995). Recovery from cults: Help for victims of psychological and spiritual abuse. WW Norton & Company.

Lieblich, A., Tuval-Mashiach, R, & Zilber, T. (1998). Narrative Research. London: Sage Publication.

Loftus, E. F. (1993). The reality of repressed memories. American Psychologist, 48,  518-537.

Loftus , E. F. & Ketcham, K. (1991). Witness for the defense : the accused, the eyewitness, and the expert who puts memory on trial. New York : St. Martin's Press.

Loftus, E. F., & Palmer, J. C. (1974). Reconstruction of automobile destruction. Journal of Verbal Learning and Verbal Behavior , 13 , 585–589.

MacHovec, F. J. (1991). Cults, personality, and pathology. Psychotherapy in Private

Practice 8(4), 77-85.

Marble, S. (1997). Narrative visions of schooling. Teaching and teacher education, 13, 55-64.

Martin, P. R. (1993). Post-cult recovery: Assessment and rehabilitation, In Recovery from cults, Langone M. D. 203-231. New York: W. W. Norton.

Melton, Gordon & Introvigne, Massimo. MarburgLalich, J. (2004). Bounded choice: True believers and charismatic cults. University of California Press.

Melton, G.( 2000). Brainwashing and the Cults: The Rise and Fall of a Theory, in Gehirnwäsche und Sekten: Interdisziplinäre Annäherungen Sondereinband, Melton, Gordon. &  Introvigne, Massimo. Marburg

Paivio, C. & Pascual-Leone, A. (2010). Emotion-focused therapy for complex trauma. an integrative approach. Washington, D.C. : American Psychological Association.

Pelcovitz, D., Kaplan, S., Derosa, R., Mandel, F. & Salzinger, S.(2000). Psychiatric Disorders in Adolescents Exposed to Domestic Violence and Physical Abuse. American Journal of Orthopsychiatry. 70(3),360-369..

Richardson, J.T.( 2011). Deprogramming: from private self-help to governmental organized repression. Crime, Law and Social Change. 55(4): 321–336.

Shaw, D.( 2003). Traumatic abuse in cults: A psychoanalytic perspective. Cultic Studies Journal 2(2), 101-129.

Singer, M. (2003). Cults in Our Midst: The Hidden Menace in Our Everyday Lives, San Francisco.

Singer, M. T., & Ofshe, R. (1990). Thought reform programs and the production of psychiatric casualties. Psychiatric Annals 20(4): 188-193.

Taylor, K (2001).Brainwashing: The science of thought control. Oxford University Press.

Terr, L. (1991). Childhood traumas: An outline and overview. American Journal of Psychiatry, 148, 10–20.

Ulman, R. B. & Brothers, D. (1993). The shattered self: A psychoanalytic study of trauma. Sussex, England: The Analytic Press.

Watzlawick, P., Weakland, J., and Fisch, R. (1974). Change: Principles of Problem Formation and Problem Resolution. New York: Norton.

Walsh, Y. & Bor, R. (1996). Psychological consequences of involvement in a new religious movement or cult. Counselling Psychology Quarterly 9(1), 47-60.‏

West, L. J. & Martin, P. R. (1994). Pseudo-identity and the treatment of personality change in victims of captivity and cults. Dissociation: Clinical and theoretical perspectives, 268-288.

Weeks G.R & L’Abate L. (1982), Paradoxical Psychotherapy: Theory and Practice with Individuals and Couples, Brunner & Mazal.

Zablocki, B. (2001). Towards a demystified and disinterested scientific theory of brainwashing. Misunderstanding cults: Searching fantor objectivity in a controversial field, 159-214

Zimbardo, P.G. (2002). "Mind Control: Psychological Reality or Mindless Rhetoric,  0–20